החלטה בתיק ע"ע 18617-05-12

ניתנה ביום 14 יוני 2012

ח.ד. אירועים בע"מ                                                              ה מבקשת

-

כאמל צקר                                                                             המשיב

בפני:השופט אילן סופר

בשם המבקשת: עו"ד יוסי רפפורט 

בשם המשיב: עו"ד אלעד נוח

ה ח ל ט ה

1.         לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופטת חנה טרכטינגוט ונציגי הציבור מר דוד קמאי ומר איתן ליברוט; תע"א 12745-08), בו חויבה המבקשת לשלם למשיב סכומים שונים הנובעים מתקופת עבודתו אצלה ומסיומה.

            הרקע לבקשה

2.         המבקשת הינה חברה העוסקת בהשכרת ציוד לאירועים שונים ברחבי הארץ. המשיב עבד אצל המבקשת החל מיום 1.8.97. ביום 1.11.08 מסר מנהל המבקשת מכתב פיטורים לידי המשיב, וביום 30.11.08 הופסקה עבודתו של המשיב בחברה.

3.         בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת במסגרתה הוא תבע זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו, לטענתו, בשל תקופת עבודתו במבקשת וסיומה.

4.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה וחייב את המבקשת  לשלם לו שכר בגין הודעה מוקדמת בסך של 6,000 ש"ח, פיצויי  פיטורים בסך של 64,500 ש"ח, פיצוי על אי הפרשות לפנסיה בסך של 1,650 ש"ח ופדיון ימי חופשה בסך של 7,600 ש"ח.  לאור התוצאה אליה הגיע, חייב בית הדין את המבקשת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,000 ש"ח.

5.        המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 14.5.12 נעתר בית הדין האזורי לבקשה באופן חלקי והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לסכומים העולים על 50,000 ש"ח בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין. מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין במלואו.    

6.         המבקשת טוענת כי הנזקים שייגרמו לה, אם יבוצע פסק הדין וערעורה יתקבל, במיוחד לאור סיכוייה הגבוהים בערעור, עולים על הנזקים העלולים להיגרם למשיב מעיכוב ביצועו. בקשר לכך נטען כי המשיב אינו זכאי כלל לפיצויי פיטורים ושאר התשלומים שנפסקו לזכותו, בין היתר בשל העובדה שפיטוריו היו למראית עין בלבד. בנוסף לכך, מחקירתו הנגדית של המשיב בבית הדין האזורי עלה כי המבקשת אכן התנתה את קבלת מכתב הפיטורים בכך שהמשיב ימשיך לעבוד אצלה. כן נטען כי המשיב קיבל ימי חופשה מעבר למכסה המגיעה לו. אשר לסעד הכספי, טוענת המבקשת כי בהתחשב בגובה הסכום שנפסק, העולה על סך של 85,000 ש"ח, היא תתקשה להיפרע מן המשיב אם יתקבל הערעור. בקשר לכך נטען כי המשיב העיד בבית הדין האזורי שהוא חסר אמצעים וטענותיו, במסגרת תגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע לפיהן בבעלותו דירה ורכב, וכי הוא מועסק במשרה מסודרת מספר שנים - לא נתמכו במסמך כלשהו.

7.         המשיב התנגד לבקשה וטען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת הערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לטענתו, בהודעת הערעור טענה המבקשת כי פסק הדין התקבל אצלה ביום 29.3.12, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה יום 28.4.12. לפיכך כתב הערעור אשר הוגש ביום 2.5.12, הוגש באיחור ואף מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד. מטעם זה בלבד, כך לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות.